קבלה עצמית – היסוד השני של ביטחון והערכה עצמית

לפני התרגולים עצמם אסביר מהי קבלה עצמית ומה היא לא:

ביטחון עצמי וערך עצמי הינם משהו שאנו מתנסים בו – קבלה עצמית זה משהו שאנו עושים!

זה סירוב להיות ביחסי יריבות עם עצמי.

כדי למנוע אי הבנה נפוצה נציין כבר עכשיו: קבלה עצמית אין פירושה שאיננו רוצים לשנות  דבר זה או אחר בעצמנו, בהמשך נבהיר ונעמיק בנקודה זו.

למושג קבלה עצמית יש שלוש רמות:  

1. הרמה הראשונה הינה הנטייה הטבעית, חוויה טבעית של ערך עצמי ומחויבות לעצמנו הקיימת מעצם העובדה שאנו חיים ומודעים. זה יותר פרימיטיבי מ self esteem  (המונח האמריקאי להערכה עצמית), זה אגואיזם טבעי וזכות טבעית של כל אחד.

 

כשיש דחייה עצמית ברמה זו, שום עבודה טיפולית אינה יכולה להתחיל, שום טיפול לא יחזיק. (בדיוק מסיבה זו יש צורך בגישות שונות לחלוטין המטפלות ברמה זו, ראה פסיכולוגיה של ביטחון עצמי, ואת האבחנה בין ביטחון עצמי בסיסי לביטחון עצמי נרכש, א.צ.).

לעומת זאת כאשר רמה זו של קבלה עצמית קיימת לאדם יש מוטיבציה פנימית להתמודד ולהתעמת עם מה שצריך בטיפול בלי לקרוס לשנאה עצמית, חוסר רצון לחיות וכו'.

"אני בוחר להעריך את עצמי, לכבד את עצמי ולעמוד על זכותי להתקיים" (הבהרה והרגעה: מידי פעם כולם חווים קריסת שנאה עצמית כזו לרגעים, אין הדבר מצביע בהכרח על בעיה ברמה הזו).

ברמה זו איננו מסכימים לראות שום חלק מעצמנו, שום מחשבה רגש או התנהגות, כלא אנחנו. אנו מסרבים להיות זרים לעצמנו.

2. הרמה השנייה הינה המוכנות לחוות, בלי להכחיש ובלי לברוח, את העובדתיות של מי שאנחנו. שאנו חושבים ומרגישים את מה שאנו חושבים ומרגישים, שאנו חשים את אשר אנו חשים, חושקים במה שאנו חושקים, שאנחנו מי שאנחנו.  

אין קשר בין רגשותינו לבין פעולותינו. אני עשוי לחוש כעס כלפי הבוס 'המפחיד', שעלול לסכן אותי.   אני יכול להכיר בכעסי ובפחדי! לחוות אותם, לקבל אותם. אתכנן את צעדיי מולו עם חשיבה צלולה יותר, מאחר וחשיבתי אינה משקרת לעצמה.

אם כן רמה זו של קבלה עצמית הינה המוכנות להתייחס לכל התנהגות או רגש כך:

"זהו ביטוי של עצמי, לא בהכרח ביטוי שאני אוהב ומעריך, אך ביטוי שלי, לפחות בזמן שזה קרה" – ריאליזם.

אין לטעות, מדובר בהרבה יותר מלהכיר או להודות במשהו – זה לחוות בנוכחות מלאה, להגות במציאות הזו, לתת לדבר להספג בהכרתי. עליי לחוות במלאות את הרגשות הלא רצויים, לא רק להכיר בהם.

כאשר אני מכווץ ואומר אני מרגיש רע, אני מכחיש ומודה בזה בו זמנית. אני יכול להכיר במשהו ולנוע ממנו כל כך מהר, שאני מדמיין שאני מתרגל קבלה עצמית, כשבפועל אני מתרגל הכחשה ורמיה עצמית.

זהו התנאי המקדים לשינוי וגדילה! איני יכול ללמוד מטעות שאיני יכול לקבל שעשיתי.

וגם איני יכול לסלוח לעצמי, על פעולה שאני לא מוכן להכיר (ממשית!) שעשיתי. קבלה אינה לאהוב ליהנות או  להסכים. אך בלי לקבל את עצמי, איני יכול לחזק ולבנות ביטחון עצמי וערך עצמי.  

3. הרמה האחרונה הינה חמלה וחברות לעצמי.

ברמה זו מחפשים לדעת מדוע משהו שהוא לא טוב, לא מתאים, הרגיש נכון ורצוי או אף הכרחי, בזמן שזה קרה. זה לא מצדיק מעשים, אך הופך אותם למובנים.

אנו לא מדברים על הכחשת המציאות – לחשוב שמה שרע הוא טוב. אך האדם חוקר לתוך הקונטקסט (ההקשר) שבו רגש או פעולה מסוימים קרו.

גם איננו  מדברים על רציונליזציה או המנעות מאחריות. אחרי לקיחת האחריות למה שעשיתי, אני יכול להעמיק לתוך ההקשר שבו זה קרה. זה לא מעודד התנהגות לא רצויה, אלא מקטין את הסיכוי להשנותה.

שים לב, כשאני חוקר לתוך ההקשר, אני יכול להבין את עצמי, לסלוח לעצמי ולהמנע מכך בעתיד.לעומת זאת כשאיני מבין ממשית את פעולותיי, איני יכול לשנותם בעתיד וגם איני יכול לסלוח לעצמי, מתוך החשש המוטעה שאם אסלח לעצמי אחזור על המעשה.

זהו מעגל אכזרי שאנו מעוללים לעצמנו מבלי דעת.   נציין בקצרה שהפשע האולטימטיבי שאנו עושים נגד עצמנו הפוגע בביטחון העצמי ובערך העצמי, הינו כשאנו לא מקבלים דברים חיוביים ביחס לעצמנו.
 

לפני ההצעות לתרגולים המחזקים את יסוד קבלה עצמית לחיזוק שיפור ובניה של ביטחון עצמי וערך עצמי, נסיים עם ציטוט של ניטשה:

"עשיתי זאת, הזכרון אומר. לא יתכן שעשיתי זאת – הגאווה אומרת שוב ושוב, עד שהיא מנצחת את הזכרון".

כך המוח לומד להפסיק לסמוך על עצמו. במצב כזה, איך המוח ( שהוא אתם) אי פעם ירגיש בטוח בעצמו?

תרגולים לחיזוק שיפור ובניה של ביטחון עצמי וערך עצמי – היסוד השני קבלה עצמית:

תרגול ראשון לקבלה עצמית – מול המראה

תרגול שני לקבלה עצמית – לקבל את הרגשות שלנו

תרגול שלישי לקבלה עצמית – השלמות משפטים

 
 
                              (מבוסס על the six pillars of self esteem של נתניאל ברנדון)